היום יצאתי נסערת מאוד מייצוג לקוחה נפגעת מסיבת ה״נובה״ בוועדה של הביטוח הלאומי לקביעת אחוזי נכותה. הלקוחה אשר פגועה ברגליה סובלת מכאבים עזים ונעזרת בקביים.
מסדרונות הביטוח הלאומי ארוכים והיא הייתה צריכה לדדות כל הדרך אל חדר הוועדות, וכן הכיסאות בחדר ההמתנה נמוכים והיא לא יכלה לשבת בעקבות הכאבים.
לאחר שהלקוחה שלי נאלצה להמתין בעמידה ובעקבות זאת סבלה מכאב רב, נכנסנו לוועדה.
במסגרת הוועדה, הלקוחה נאלצה לספר את שעברה במסיבה, בשעה שכל הנוכחים בחדר דמעו והתרגשו, ואף בשלב מסוים הרופא ניגש להביא ללקוחה ולי כוס מים.
לאחר מכן, ניגש הרופא לבדוק את אורך הצלקת ברגלה של הלקוחה שלי, תוך כדי שהיא צורחת מכאבים בעקבות המגע.
עם סיום הבדיקה שאל הרופא את הלקוחה עוד מספר שאלות, סיכם את דבריו ויצאנו.
היציאה, בדיוק כמו הכניסה, הייתה מייסרת ומלאת כאבים עבורה.
הלקוחה שלי לא יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית בעקבות פציעתה ובעקבות התקפי חרדה אשר חווה לעיתים קרובות. לכן, בני משפחתה דואגים להסיעה לכל מקום ברכבם הפרטי.
ללקוחה שלי קבעו כהתחלה 4 וועדות בביטוח הלאומי, ובכל וועדה היא עוברת את מסע הכומתה הזה, תוך שסובלת מכאבים פיזיים ונבירה בנפשה הפצועה והמדממת.
בנוסף לוועדות שעוברת, קיבלה הלקוחה שלי הודעה מהביטוח הלאומי כי לא תוכר כידועה בציבור של בן זוגה, שנרצח אל מול עיניה במסיבת הנובה.
חייה של הלקוחה שלי, שעד לפני מספר חודשים חיה עם בן זוג אוהב תחת אותה קורת גג והם אף תכננו את עתידם המשותף, התרסקו ב07.10 והפכו לסיוט גדול ומתמשך, כאשר המדינה איננה מקלה או מאפשרת לה להשתקם ופעם אחר פעם גורמת לה לחיות את הסיוט מחדש.
ולמרות הכל, הלקוחה שלי נחושה לעמוד על שלה ואני אמשיך ללוות אותה, לשמש לה כתף תומכת ואוזן קשבת וכמובן, להגן על כלל זכויותיה.