כמי שמייצגת לא מעט נפגעי עבירות, בין אם בעבירות מין ובין אם בעבירות המתה, אני מוצאת את עצמי, לא אחת, נאלצת להיאבק על דברים שאולי נראים פעוטים, אך עבור הנפגעים ומשפחותיהם הם גדולים וחשובים.
נתקלתי בלא מעט שופטים שקבעו כי הנפגעים אינם צד פורמאלי לעבירה, ולכן בא כוחם אינו רשאי לקבל מידע ישירות מהתיק הפלילי או פרוטוקולים, ואף לא פרטים אודות מועד הדיון או שינוי המועד. פעמים רבות אין מייצג נפגע העבירה זכאי לקבל מידע מהתיק כלל.
לא פעם אני מוצאת את עצמי, כעני בפתח, נאלצת לחזר אחרי הפרקליט על מנת שיידע אותי במועדי הדיונים. חלקם מסרבים להעביר לי פרוטוקולים, שלא לדבר על חומרי חקירה.
למרבית הפרקליטים אין לי כל טענה, שכן הם עסוקים מאוד ועושים עבודתם נאמנה, והטיפול הנוסף מהווה להם נטל.
דעתי היא כי יש לעגן בצורה ברורה בחוק את זכותם של נפגעי העבירה, ולתת להם ולבאי כוחם מעמד בתיקים תוך מתן אפשרות לקבל מידע ישירות מתיק בית המשפט. עדכון במועדי הדיון וקבלת פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בעבר, לא יפגעו בזכויותיו של הנאשם.
כמובן שבית המשפט רשאי במקרים ספציפיים להחליט על הגבלת הגישה, אך זה צריך להיות היוצא מן הכלל ולא הכלל, לנפגעי זכויות עבירה מגיעה הזכות לקבל מידע.
צעד קטן קדימה ניתן לראות בתיק אלון קסטיאל, בו בית המשפט ביטל את החלטת וועדת השחרורים לשחרור מוקדם של אלון קסטיאל, שהורשע בעבירות מין, והחזיר את ההחלטה לוועדת השחרורים, לא לפני שיישמע קולן של כל נפגעות העבירה. בכך הכיר בית המשפט בנפגעות העבירה כחלק אינטגרלי לעבירה שנעברה.